תשעה עיוורים הודים והפיל הישראלי
מאת אבנר בוסקי
הערה – מאמר זה נכתב ויצא לאור ב-8 לאוגוסטת 2021. מאז יש כמה התפתחויות חשובות כגון הנושא של חיסוני ילדים, ההחלתה של ה-FDA שנותן אישור (כביכול) לחיסון אך עם הגבלות ברורות, וכו’. לדאבוני מאמר זה לא נוגע בפרטים חשובים אלה.
משל הודי עתיק (500 לפנה”ס בערך) מספר על תשעה עיוורים שלא נתקלו בפיל מעודם. ואז נתבקש מכל אחד מהם לגעת בגופו של הפיל, ולתאר את החיה שמיששו. מן הסתם היו התיאורים שלהם שונים מאוד! כל אחד התעקש שהתובנות האישיות שלו בנוגע לזהותו של הפיל הן האמת היחידה, והתנגד נחרצות לשמונת התיאורים האחרים. וכך התעורר אצל כל אחד מהם החשד שכל השאר פשוט שקרנים. בסופו של דבר החלו התשעה להתנגח ולהכות זה את זה. למרות שכל אחד מהם תיאר נכונה את החוויה האישית שלו, איש מהם לא הצליח לקלוט את התמונה הגדולה יותר.
השנה וחצי האחרונות טילטלו את העולם כולו. רבים מאיתנו מרגישים שאנחנו מקשיבים לתשעה הודים עיוורים. לפעמים נדמה שיש יותר תיאוריות והסברים למאורעות הקשורים לקורונה מכפי שיכלו לייצר אפילו 900 הודים עיוורים. הכתובים מבהירים:
“בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה” (שופטים כ”א 26).
“כל דרך איש ישר בעיניו, ותוכן ליבות ה’ ” (משלי כ”א 2).
‘רגל הפיל’ – השנה וחצי האחרונות
חלק ניכר מהדיעות והעמדות השונות שאפשר למצוא באינטרנט בנוגע לנגיף הקורונה מציירות, מן הסתם, תמונה חלקית, המזכירה את נקודת ההשקפה של כל אחד מההודים העיוורים. ההצהרות התקיפות שנשמעות – חלקן מבוססות על ניסיון, חלקן על נתונים סטטיסטיים. חלק מהן נובעות ממניעים פוליטיים, אחרות ממניעים כלכליים ומהתבססות על תיאוריות מתחום מדעי החברה.
המאמר הזה נכתב בהקשר ישראלי ומתוך השקפת עולם ישראלית. הוא משקף את מה שקורה כאן, את הדיונים שמתקיימים בעברית בקרב דוברי עברית, למרות שאפשר למצוא בו הקבלות ויישומים שמתאימים גם למדינות אחרות בעולם.
חבר יקר שנפטר לפני זמן מה וניחן במתנת הנבואה, חזה לפני כעשר שנים מגיפה שתפרוץ ברחבי העולם. הוא אמר ש”המגיפה הראשונה תתגלה בסופו של דבר כפחד בלבד”, אבל זו שתבוא אחריה תהיה חמורה בהרבה. הדים ל”מגיפת הפחד הראשונה” הזו ניתן למצוא בכתבת שער שפורסמה לאחרונה בשבועון ניוזוויק, תחת הכותרת ‘וריאנט יום הדין’. ואכן, פחד הוא עדיין אחד ההיבטיםהעיקריים שהתקשורת מתמקדת בו.
Доверяй, но проверяй
בזמנו לימדו את נשיא ארה”ב רונלד רייגן להשתמש בביטוי הרוסי כלומר, “תאמין, אבל תוודא”, כשדובר על הצורך בחשיבה צלולה ושליטה בפרטי המשא ומתן בנוגע לנשק גרעיני. העולם עובר בימינו משבר בדיוק בתחום הזה של ודאות ואמון. אנשים רבים לא מוכנים ולא מסוגלים לבטוח ברשויות ובבעלי סמכות, בין שמדובר בסמכות פוליטית, ובין שמדובר בסמכות כלכלית, דתית או רפואית. אחת הדוגמאות לכך בארץ היא ארבעה מסעי בחירות שעברנו, בלי שהצלחנו להגיע לרוב מכריע. ציבור הבוחרים הישראלי מפולג בנושאים רבים (ופילוג דומה קיים גם באנגליה ובארה”ב). כשאין אמון, הצורך לבחון ולאמת הופך לחיוני ואקוטי יותר מתמיד.
‘אוזן הפיל’ – השינוי בחברה ובתקשורת’
הסופר והסוציאליסט הבריטי ג’ורג’ אורוול עבר שינוי טראומתי בתפיסה שלו במהלך שירותו בצבא הרפובליקני במלחמת האזרחים הספרדית (שלהי שנות ה-30 של המאה ה-20). בספרו “מחווה לקטלוניה” הוא מתאר איך חסידי סטלין ה”פרוגרסיבים” שינו את עורם והפכו למחברי “אווירה נוראית שנולדה כתוצאה מפחד, חשד, שנאה ותקשורת מצונזרת”. בספרו “מדוע אני כותב ועוד מסות” (1946, תורגם לעברית ב-1984) הוא אומר ש”כל שורה של חיבור רציני כלשהו שכתבתי מאז 1936 נכתבה, בישירות או בעקיפין, נגד משטרים טוטליטריים”.
צנזורה ושליטה טוטליטרית במחשבות הן נושאים מרכזיים ביצירת המופת של אורוול “1984”. זהו סיפור בדיוני וקשה על עולם שנלכד בקורי העכביש של התעמולה ה”פרוגרסיבית”. בעולם האימה שמתאר אורוול, ממשלות טוטליטריות מפרסמות עדכוני חדשות יומיים, ואז עורכות, מעדכנות ומשכתבות את תוכן הידיעות שוב ושוב. בעולם שאורוול מתאר, הנתון לשליטת התקשורת, הפכה התקשורת המרכזית (MSM – Main Stream Media) לסמכות המכריעה ולספקית הכשרה היחידה של השקפה וערכים “נאותים” (פוליטיקלי קורקט). אורוול העניק לעולם המודרני מתנות ספרותיות בדמות ערכים כמו האח הגדול, משטרת המחשבות” (thought . .”מונחים נוספים שהמציא משתמשים באנגלית מודרנית, ביניהם “שִׂיחָדָש” , “לא-אנשים” ו”חושבפשע.
יש תחושה שהעולם שלנו נחטף בידי הסיוט שאורוול מתאר. חמש החברות האמריקניות הגדולות ביותר בתחום טכנולוגיית המידע הן גוגל, אפל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט. יש להן אפילו שם כולל – “ביג טק“. גם לטוויטר יש מקום מכובד ברשימת חברות הטכנולוגיה המובילות (וגם לנטפליקס), אבל בשלב זה הן עדיין לא נכללות בחמש חברות הביג טק.
תופעה חברתית בשם “תרבות הביטול” פושטת בשנים האחרונות בערוצי תקשורת שונים. בדרך כלל היא באה לידי ביטוי בצנזורה והשתקת קולות במרחב הציבורי, קולות שנתפסים בעיני השמאל כמיושנים, שמרנים, לא מספיק מתקדמים. ההתנהגות הדיקטטורית הזאת מופנית לעיתים קרובות כלפי פוליטיקאים שאינם נמנים עם השמאל ולכן נתפסים כלא תקינים בעיני קובעי הטון בערוצי התקשורת המרכזיים, בעלי הנטיות השמאלניות למדי. החיצים של תרבות הביטול מופנים בין השאר נגד מי שדיעותיהם והמוסר שלהם מבוססים על ערכי דת ומסורת, מדינת ישראל, ציונות, נשיא ארה”ב לשעבר דונלד טראמפ וכן הלאה. גם אי פי ורויטרס.דיעות רפואיות שאינן נחשבות כתקינות זוכות לטיפול דומה מצד חברות הביג טק ונחסמות או מוּסרוֹת מהרשת.
ב-2 באוגוסט 2021 הודיעה טוויטר ש”לראשונה… תשתף פעולה עם רשתות התקשורת והחדשות ורויטרס במטרה לקדם ולעודד פרסום מידע מדויק ומהימן”, ו”כדי להילחם בתופעת ההפצה של מידע שקרי”, כלומר, במטרה לסייע בחיסול כל תחרות אפשרית בשליטה של חברות התרופות המובילות (ה”ביג פארמה“) בשוק החיסונים. רשת ה-בי. בי. סי. תיארה את קרטל המידע החדש הזה במונחים חיוביים, ואף הכריזה שהשילוש הטכנולוגי הזה “ישים קץ להפצת מידע שקרי”, “יספק תגובת נגד להפצת מידע מטעה” ו”יסיר תוכן שקרי ומטעה מרחבי הרשת”. בפברואר 2021 הודיעה פייסבוק על צעדים דומים שבכוונתה לנקוט, בעוד חברי התקשורת המרכזית (mainstream media) קראו לצעדים קיצוניים עוד יותר. לפני חודש השעתה יוטיוב את פרסומי חברת התקשורת האוסטרלית סקיי ניוז לאחר שזו פרסמה מידע אודות גילויים רפואיים חדשים במלחמה בקורונה.
אנשים רבים האמינו בעיוורון מוחלט שאילי התקשורת החברתית אכן מאמינים בחופש הביטוי, חופש הדיון ובזכות לצאת במיזמים חדשים. אבל האשליה הזו נופצה לרסיסים בידי המציאות. האמת היא שאנחנו עדים לצמיחתה של תופעה חדשה – “עולם חדש ואמיץ” של דיקטטורה בתחום התקשורת החברתית. הפעם לא מדובר בדיקטטורה מרקסיסטית של מעמד הפועלים, אלא בדיקטטורה חברתית, בשליטתם של כמה מעשירי הקפיטליסטים בעולם – שליטי הבובה המיליארדרים.
“!על כך היה ג’ורג’ אורוול אומר: “הזהרתי אתכם
לא משנה מה העמדה הפוליטית שלך, ההתפתחויות האלה בתחום הצנזורה מהוות אתגר עצום בפני אלה שמתייחסים ברצינות לאזהרות שעולות מתוך “1984” ומתפללים על כך.
‘חדק הפיל’ – ערפל המלחמה’
בשנת 1942 תיאר ווינסטון צ’רצ’יל את המלחמה שהתנהלה בחזיתות שונות באירופה: “שדות הקרב הציוריים הפכו לים של בוץ, שלמרבה החסד לוטים בערפל המלחמה” (מתוך Thoughts and Adventures). גם ראשיתו של המשבר הרפואי שהעולם נתון בו היום לוטים בערפל, ביניהם:
מוצאו של וירוס הקורונה
מידת האיום הפיזי שהווירוס מהווה
מידת היעילות של צעדי המניעה הננקטים מפני הווירוס
קשרים אפשריים בין מחקר בתחום הנשק הבילוגי ופיתוח וירוס הקורונה בסין ובארה”ב
התיעוד הכתוב שהולך וגדל בנוגע לפטנטים הקושרים ארגונים מדעיים ופרמקולוגיים עם פיתוח וירוס הקורונה עצמו, חיסונים נגד קורונה והמרכיבים השונים שלהם וטכנולוגיות לבדיקות קורונה. ההשלכות הכלכליות הן כמובן עצומות
נטישת הכללים המסורתיים של פיקוח, יושרה ובדיקה מעמיקה של החיסונים לעומת תופעות לוואי ורעלים שהחיסונים עלולים
להכיל.
מוצאו של הווירוס
כבר בתחילת הדרך הוגדרה סין כמוקד פריצת הווירוס. ראשי רשויות הביון האמריקנית והבריטית (CIA ו-6MI) העלו את ההשערה שקרתה תאונת עבודה כלשהי במעבדת מאובטחת של נשק ביולוגי (המעבדה הראשית לחקר מחוללי מחלה ואבטחה ביולוגית במוסד הווירולוגי של וואהן). בשלב מאוחר יותר הפכה התאונה להזדמנות פז בידי סין לצבירת הישגים פוליטיים וכלכליים (כתבתי על כך בהרחבה במכתב העדכון שלי בפסח 2020).
לאחרונה פורסמו באינטרנט מסמכים מקוריים המעידים על מחקר מעבדתי-מדעי אמריקני, שנערך בין השנים 1999 ל-2019, ושעניינו פיתוח ורישום פטנט על היבטים שונים של נגיף הקורונה 19 COVID. מחקר מעמיק, שנערך בדרגים גבוהים ביותר, בנוגע לפטנטים והיבטים שונים הקשורים לרישום פטנטים (73 במספר) מצביע על קשרים בין חוקרים מאוניברסיטאות בצ’אפל היל, צפון קרוליינה, ומכון המחקר לנשק ביולוגי בוואהן, סין. מאוחר יותר התגלו קשרים למחקר דומה שערכה DARPA Defense Advanced Research Projects Agency) – סוכנות למחקר מתקדם, מטעם משרד ההגנה האמריקני, שעוסקת גם היא בנשק ביולוגי). מחקרים אלה חשפו “שיתופי פעולה מחקריים בין המרכז האמריקני לבדיקת מחלות ומניעתן (CDC), המכון הלאומי לבחינת מחלות זיהומיות ואלרגיות (NIAID), אוניברסיטת צפון קרוליינה בצ’אפל היל (UNC), אוניברסיטת הרווארד במאסצ’וסטס, אוניברסיטת אמורי בג’ורג’יה, אוניברסיטת וונדרבילט בטנסי, אוניברסיטת צינגואה בסין, אוניברסיטת פנסילבניה, ועוד מכוני מחקר רבים ונספחיהם המסחריים”. האפשרות שארה”ב היתה מעורבת הן במחקר והן בפיתוח הווירוס (ובהיבטים נוספים הקשורים אליו) מלמדת שהפניית אצבע מאשימה כלפי סין בלבד מספקת מענה שטחי למדי לשאלת מוצאו של וירוס הקורונה. בהחלט יתכן שבנקודה זו, אנשים בוחנים רק חלק אחד מתוך חלקיו השונים של הפיל.
מידת האיום הפיזי
רובנו זוכרים עדיין את פרוץ המגיפה במרץ 2020, כשערוצי התקשורת ניבאו גלים של מוות וחולי בהיקפים שלא נראו עד היום ברחבי העולם. ב-25 במרץ 2020, למשל, הכריז משה בר סימן-טוב, לשעבר מנכ”ל משרד הבריאות, שעד סוף 2020 יהיו בישראל עשרות אלפי מתים מקורונה ומיליון חולים. נכון להיום, המספרים בישראל רחוקים כרחוק מזרח ממערב מתחזיות החורבן האלה.
במהלך השנה וחצי האחרונות יוצרת התקשורת העולמית צונאמי אדיר של פחד. יש שיאמרו שהדבר דומה ליצירת פסיכוזה המונית באמצעות התקשורת. האווירה הציבורית נדחקה לפינה שבה כל האמצעים כשרים כשמדובר בהתמודדות עם המגיפה. כללים וקווים מנחים שהיו מקובלים עד כה בכל מה שקשור להתנהגות חברתית, אתית, כלכלית, חוקית ורפואית בוטלו כלאחר יד ונדחקו לקרן זווית, לאור מה שנתפס כסכנה ברורה ומאיימת. “בטיחות בכל מחיר” הפכה לשם המשחק. העולם, על שדות התעופה והגבולות שלו, נסגר ונכנס לעוצר. מיליוני אנשים עטו מסיכה וכפפות גומי כשתידלקו את המכוניותם. הם שטפו את הפירות והירקות במים עם סבון, וריססו אריזות מזון ודלפקי מטבח באקונומיקה. ריחוק חברתי נשמר באדיקות. משפחות נכנסו לעוצר לקראת החגים ולא ביקרו אצל סבא וסבתא. התרחיש הזה מזכיר את מה שלחש מר טומנוס (יצור מיתולוגי שחציו אדם וחציו עז בספרו של ק’ ס’ לואיס, “האריה, המכשפה וארון הבגדים”) ללוסי ביחס למכשפה הלבנה: “היא זו ששולטת בכל נרניה ביד חזקה ובזרוע נטויה. היא זו שגורמת לכך שנרניה שרויה בחורף תמידי. חורף מתמשך ללא סוף מבלי שחג המולד יגיע; תחשבי על זה!” “
הדיווחים הראשוניים חזו שיעור תמותה גבוה. מפכ”ל ארגון הבריאות העולמי, ד”ר טדרוס אדהנום גבריסוס, אמר לתקשורת בתדריך מה-3 למרץ 2020: “ברחבי העולם כולו, כ-3.4% מכלל החולים בקורונה נפטרו”. כעבור 27 יום (ב-30 במרץ 2020), העריך עיתון מוביל בתחום המחקר הרפואי, The Lancet Infectious Diseases, שכ-0.66% מהנדבקים בקורונה ימותו (מדובר ב-20% מהמספרים שחזה ד”ר טדרוס).
ב-19 בספטמבר 2020 הודיע אמש אדלג’ה, חוקר ראשי במכון להבטחת בריאות על שם ג’ון הופקינס, ששיעור מקרי המוות קרוב ל-1%.
ב-13 בנובמבר 2020 הודיע מנהל מכון וושינגטון למטריצות והערכת ענייני בריאות, ד”ר כריסטופר מוראי, שנגיף הקורונה הביא למותם של כ-0.6% מהנדבקים, בהשוואה ל-0.9% בשלבים מוקדמים יותר של התפרצות המגיפה.
ב-8 בדצמבר 2020 עמד מאמר מחקרי על הקשר ההדוק בין גיל לסיכויי ההידבקות בקורונה – ככל שאתה מבוגר יותר, כך גבוהים יותר סיכוייך להידבק בנגיף.
שיעור התמותה בקרב ילדים ובני נוער התגלה כנמוך במיוחד, ולעומת זאת חלה עלייה של 8.5-4.6% בשיעור התמותה בקרב בני 75, ועלייה של 28.3-15% בקרב בני 85.
למען הסדר הטוב, המרכז לבדיקת מחלות ומניעתן (CDC) באטלנטה פירסם ב-20 באוקטובר 2020 את הפירוט הבא, בהתאם לקבוצות גיל ואחוז הישרדות משוער בקרב חולי קורונה:
שנה 0-19 99.997%
שנה 20-49 99.98%
שנה 50-69 99.5%
שנה 70+ 94.6%
הקורונה היא מחלה רצינית. שיעור התמותה בקרב בני 70 ומעלה הוא גבוה. היא גם מסוכנת מאוד לאלה שסובלים ממחלות שונות. בקרב ילדים ונוער היא כמעט לא גורמת למקרי מוות, לנזק כלשהו או לתסמינים משמעותיים. אבל עבור אלה שנדבקו במחלה או איבדו את יקיריהם, מדובר באסון אישי כבד.
בד בבד, המספרים הרשמיים מעידים שמוגזם לכנות את מה שקורה כמגיפה כלל עולמית (פנדמיה) .
יעילות החיסון
הידיעות על קיומו של חיסון נגד קורונה התקבלו ברחבי העולם בשמחה, בתדהמה ובתחושת הקלה. מהירות העל שבה פותחו החיסונים, טכנולוגיית הננו-שומנים המדהימה שמקלה על חדירת ה-mRNA לגוף, והכניסה המהירה של החיסונים השונים לשוק הדהימו רבים. מדובר בטכנולוגיות שונות של יצרני החיסונים: פייזר ומודרנה פועלות באמצעות mRNA, ואילו ג’ונסון וג’ונסון מתבססים על אדנווירוס אנושי (הנגיף שגורם להצטננות). נכון להתחלת ספטמבר 2021, כמעט שש מיליון אזרחים בישראל כבר קיבלו שתי מנות חיסון של פייזר, לעומת 412,000 שקיבלו רק מנה אחת של החיסון.
בניסויים רשמיים נמצא שהחיסונים מספקים הגנה גבוהה מפני הדבקה סימפטומטית. המגזין New England Journal of Medicine פירסם מחקר המלמד ש”ההערכה היא שהחיסון יעיל… החל מ-7 ימים לאחר קבלת המנה השנייה [של פייזר] אצל 92% מהחולים המאומתים, 94% מחולי הקורונה שפיתחו תסמינים, 87% חולים מאושפזים ו-92% מקרים קשים של חולי קורונה”. המגזין Lancet פירסם תוצאות דומות. השוואות בין יעילות החיסונים השונים, על סמך פרסומים בכתבי עת רפואיים, מלמדות שהחיסונים של פייזר יעילים ב-95%, של מודרנה ב-94.1% ושל ג’ונסון וג’ונסון ב-66.3% מהמקרים. בתוך תקופה קצרה צנח מספר הנדבקים בישראל, בין שהופיעו אצלם תסמינים של המחלה ובין שלא. ירידה משמעותית נרשמה גם במספר האשפוזים והחולים המונשמים. רבים בישראל השמיעו אנחת רווחה ותיארו את הישועה הזו במילים הלקוחות מאסתר ט’ 19: “יום משתה ושמחה”.
אבל ההגנה הגבוהה הזו מפני הדבקה סימפטומטית התבססה ככל הנראה על רמות נוגדנים גבוהות בנסיוב בטווח הקצר, שמדמה חסינות בקרום הרירי. מבחינה חיסונית, למרות שהתוצאה המיידית הזו היתה מאוד מעודדת, היא התגלתה כנטולת השפעה הגנתית בטווח הרחוק. ההשקפה הקלאסית יותר גורסת שהגנה מפני מחלות קשות מושגת באמצעות רמות נוגדנים נמוכות יותר בנסיוב, בשילוב עם זיכרון חיסוני (תאי B) וחסינות תאית (תאי T).
לא מפתיע לגלות שההגנה שמספקים החיסונים ומנות הדחף (בוסטרים) הולכת ופוחתת עם כניסתם של וריאנטים חדשים. במקרה הגרוע ביותר עלולים אנשי המקצוע בתחום הרפואה למצוא את עצמם מתמודדים עם החמרה במצבם של חולים, שמקורה בתלות בנוגדנים (שיפור יעילות המחלה המתבססת על נוגדנים – ADE), כשרמות גבוהות של נוגדנים לא-מנוטרלים יעצימו את היקף ההידבקות. זה מה שקרה בעבר עם חיסונים נגד סארס וקדחת דנגי.
תופעות הלוואי של החיסונים
בדצמבר 2020 התחלתי לקרוא עוד ועוד אזהרות שפירסמו ארגונים שונים (לעיתים קרובות בקול זעקה רמה) מפני תופעות לוואי סמויות ומסוכנות של החיסונים. אבל רק במרץ 2021 התחילו להגיע יותר ויותר עדויות. מדובר בסיפורים שאומתו, לצד עדויות מוקלטות של אנשים שחוסנו ונפגעו בצורה כזו או אחרת, חלקם פגיעה קלה, חלקם ברמה בינונית, אחרים ברמה קשה, ויש כאלה שאפילו נפטרו בעקבות החיסון. בשלב זה נודע לי על מאגר מידע אמריקני בשם
VAERS – Vaccine Adverse Events Reporting System.
זהו מאגר מידע ממשלתי בחסות ה-סי די סי, המרכז את תופעות הלוואי החריפות בעקבות החיסונים. המאגר נגיש לכל מי שמעוניין לדווח על תופעות לוואי כלשהן שהתפתחו אצלו בעקבות החיסונים. ‘ווארס’ היא “מערכת התרעה מוקדמת” בחסות הממשלה, שנועדה לזהות כשלים ברמת הבטיחות של החיסונים. מאגר המידע מסתמך על אנשים שמדווחים מיוזמתם על תופעות לוואי שמהן הם סובלים. VAERS אינו בנוי לפסוק אם חיסון גורם לבעיה בריאותית כלשהי, אבל הוא מזהה תבניות של תופעות לוואי שעשויות להעיד על בעייתיות כלשהי בחיסון. מאגרי מידע דומים קיימים גם באיחוד האירופאי (EUDRA) ובבריטניה (MHRA). איסוף נתונים משלושת מאגרי המידע האלה מלמד שהחיסונים השונים שפותחו נגד קורונה כבר הובילו ליותר מ-25,000 מקרי מוות ולעשרות אלפי תופעות חמורות, ביניהן אלרגיה חריפה, בעיות נוירולוגיות, הפרעות בלב ובכלי הדם והפלות טבעיות.
רחל רעייתי החלה לעקוב אחר העלייה במספר המקרים המאומתים של תופעות לוואי חמורות לחיסון בישראל, בהסתמך על מידע שאספה מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה. בראש ועדת החירום עומדים כמה ממובילי הרופאים, המומחים והחוקרים בארץ. בהתחלה הייתי מאוד ספקן לגבי העניין הזה, אבל עד מהרה מצאתי את עצמי מול ראיות מספקות ומשכנעות. הציניות האופיינית גרמה לי להתעלם ולשלול את עדותם של אנשים שנגרם להם סבל ונזק אמיתיים. וכך הגעתי למסקנה שאני עצמי התנהגתי כמו תשעת העיוורים ההודים שלנו. הרי אי אפשר לומר: “לא שמעתי על תופעות לוואי, ולכן הן לא קיימות!”
רוב הישראלים אפילו לא מודעים למספרים ההולכים וגדלים (גם אם הם עדיין נמוכים) של אנשים שסובלים מתופעות לוואי חמורים לחיסונים, מאחר שהתקשורת הישראלית (גם הטלוויזיה וגם העיתונות המודפסת) לא מראיינת רופאים מובילים שמנסים לעורר את דעת הקהל לעניין, אלא משמשת הלכה למעשה כ”שומרת חומות” מודרנית. רוב העיתונאים החוקרים בישראל עסוקים בכתיבת טורי דיעה פופולריים שמתרחקים מעימות כלשהי עם משרד הבריאות הישראלי, עם ראש הממשלה או אפילו עם עמיתיהם למקצוע.
כעיקרון, שיעורי תופעות הלוואי ומקרי המוות כתוצאה מהחיסון אינם מדוּוחים בתקשורת הישראלית. יש מעקב אחר תופעות הלוואי האלה, ונכון ל-21 ביולי 2021 דווחו דלקת בשריר הלב (283 מקרים), בעיות גניקולוגיות (524 מקרים), שיתוק, שבץ והפרעות נוירולוגיות (462 מקרים), כאבים חריפים (283 מקרים), בעיות בריאות (175 מקרים), בעיות בעור (143 מקרים), קרישי דם ובעיות במערכת הדם (63 מקרים), מוות (455 מקרים).
לסיכום: לפי ה-CDC, השיעור הממוצע של מוות מקורונה נע בין 0.6 ל-1.3%. גם תופעות הלוואי בישראל בקרב מבוגרים מחוסנים הן בשיעור נמוך. חשוב לציין שהמקרים המדוּוחים על ידי שני הצדדים הם אמיתיים, אבל האחוזים שבהם מדובר (בשני הצדדים) נמוכים מאוד.הלסינקי,
הלסינקי, נירנברג, ה-אפ די איי והסכמה מודעת
בישראל אין אתר זמין או מרכז מידע שמאפשר למחוסנים לדווח ולעקוב אחר תופעות לוואי של החיסונים (בדומה למאגר המידע האמריקני VAERS). ולכן מביש שגופים רפואיים ואנשי תקשורת למיניהם שבים ומכריזים ש”אין קשר מוכח” בין החיסונים לבין תופעות לוואי מזיקות (שבדרך כלל מופיעות מספר ימים אחרי קבלת החיסון).
לציבור הישראלי אין גישה לרשימות מסודרות של תופעות לוואי אפשריות, שחשוב לשים לב אליהן לפני שמתחסנים, כדי שההסכמה לחיסון תהיה מוּדעת. הצהרת הלסינקי של ארגון הבריאות העולמי (WMA – World Medical Association) מפרטת עקרונות אתיים שיש להקפיד עליהם במסגרת מחקר על בני אדם. ההצהרה התקבלה באסיפה הכללית ה-18 של ה-WMA בהלסינקי ביוני 1965, ומהווה מסמך חוקי מחייב כשמדובר בחיסון ניסיוני או ב”היתר מיוחד למצב חירום”.
בישראל יש ועדת הלסינקי, שנועדה להבטיח את קיום סעיפי הצהרת הלסינקי. הנחת המוצאה היא שמשרד הבריאות הישראלי משתף איתה פעולה. אבל היעדר מסגרת שמאפשרת לדווח על תופעות לוואי של החיסונים, ואי העמידה בדרישות שונות שנועדו להבטיח החלטה מוּדעת של המחוסנים, לצד נושאים אחרים – מצביעים על כך שכאשר מדובר בחיסונים נגד קורונה, רבים מסעיפי הצהרת הלסינקי אינם נשמרים בארץ. וזאת למרות שבמבוא להצהרה נאמר מפורשות שהיא מחייבת מבחינה מוסרית כל רופא, ושחובה מוסרית זו עולה בחשיבותה על כל חוקים או צווים לאומיים, אם ההצהרה מספקת אמות מידה גבוהות יותר להגנה על הפרט מאלה שמספקים צווי הלאום. בקיצור, על חוקרים להישמע לחקיקה המקומית, אך עליהם לעמוד באמות מידה גבוהות יותר.
קוד מחייב נוסף של חוקים בין לאומיים ואתיים הינו קוד נירנברג (Nürnberger Kodex). הקוד נכתב בתגובה לזוועות הרפואיות שביצעו הנאצים ביהודים, צוענים, אסירים פוליטיים ונכים בגילאים שונים. הוא נחתם ב-9 באוגוסט 1947. עשרת הכללים בקוד נירנברג מדגישים את העקרונות שמפורטים בהצהרת הלסינקי, והם אוסרים על ביצוע מחקר וניסיון רפואי ללא הסכמה מוּדעת.
יש מי שרואים בקוד נירנברג את “המסמך החשוב ביותר בתולדות האתיקה של המחקר הרפואי… היתה לו השפעה אדירה על זכויות אדם גלובליות. באמריקה, הקוד והצהרת הלסינקי עומדים בבסיס קוד התקנות הרפואיות הפדרלי, חלק 45, סעיף 46, שהן התקנות שגיבשו משרד הבריאות ושירותי האנוש האמריקני לטיפול אתי בבני אדם… בשנת 1966 אימץ האו”ם את הברית הבין לאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות… סעיף 7 אוסר על עריכת ניסויים ללא הסכמה מוּדעת (של האדם שעליו נערך הניסוי) לניסוי רפואי או מדעי”. 173 מדינות חתמו על הברית הזו, נכון לספטמבר 2019.
מבחינה חוקית, כל חיסוני הקורונה שניתנים בארץ עדיין לא קיבלו (באוגוסט 2021) את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). הם כן קיבלו אישור חרום (EUA – Emergency Use Authorization), שלפי סעיף 564 של חוק אישור המזון, התרופות ותכשירי הקוסמטיקה באמריקה, מאפשר לשר הבריאות האמריקני להכריז על מצב חרום בשעת הצורך. בדרך כלל ה-FDA משקיע בין 3-5 שנים בממוצא לאשר תרופה חדשה. בשעת חרום ניתן לעשות שימוש בתכשירים רפואיים שטרם זכו לאישור ה-FDA או בתכשירים מאושרים שטרם אושרו לשימוש במצב נתון, לצורך אבחון, טיפול או מניעת מחלות חמורות או מסכנות חיים, או מצבים שבהם “קריטריונים מסוימים קיימים, כולל מצבים בהם לא קיימות חלופות מתאימות או מאושרות”.
ב-31 בינואר 2020 הכריז אלכס אזאר, שר הבריאות ושירותי האנוש האמריקני שמגיפת הקורונה היא “משבר רפואי ציבורי”. כך הוא פתח את הדלת למתן תוקף חוקי להפצת חיסונים במסגרת אישור החרום (EUA). כשהוצגה האפשרות לקיומן של “חלופות מתאימות, מספקות ומאושרות” לחיסון, יצאו הממשל, כלי התקשורת, הביג טק וחברות התרופות הגדולות לקרב. בתחילה התמקדו המתקפות בעובדה ש”הג’ינג’י הגדול” (טראמפ) תמך ועודד שימוש בתרופה היידרוקסיקלורוקוויין (HCQ). אחר כך הם טענו שהוא סלל את הדרך למסלול מקוצר לפיתוח טכנולוגיה לייצור חיסונים (מבצע מהירות גבוהה – Operation Warp Speed), וכך (בעיני מתנגדיו הפוליטיים) הוא פגע כביכול באמינות החיסון. ביטוי מדהים של הגישה הזאת נחשף אצל מי שהיתה אז המתמודדת לתפקיד סגן הנשיא, קמלה האריס. מאמצי על הושקעו בניסיון ללעוג ולסתום את הגולל על כל אפשרות ל”חלופה נאותה ומאושרת” לחיסון, במיוחד כאלה שטראמפ או יועציו המליצו עליהם. קישור למאמרים על החלופות הזמינות האלה אפשר למצוא במכתב העדכון שלי (A good name is to be chosen). מחקר ישראלי שנערך בהתחלת אוגוסט 2021 מאשר את אמינותן של חלק מהחלופות האלה.
למרבה הצער, התנהגות שאופיינית לקרטל ותככים שלא יביישו אף ראש מאפיה חסמו את הדרך בפני כל מי שהעז לקרוא תגר על חברות התרופות. ודינמיקת החרום, שהולידה את השימוש באישור החרום למתן חיסונים, עודה חיה וקיימת, וההנהגה האמריקנית ממשיכה להתעלם בכוחניות מהכוונה המקורית של מי שקבעו בחוק את סעיף 564. התקשורת, מצידה, ממשיכה למלא תפקיד עוזר ומסייע בניפוח הדיווחים על מקרי מוות ובהעמקת הפחד.
ישראל כמעבדת הניסוי של העולם
ב-7 בינואר 2021 הכריז בנימין נתניהו שכ”חלק מההסכם עם פייזר קבענו שישראל תהיה מדינת מודל – מודל עולמי לחיסון מהיר של מדינה שלמה… ישראל תחלוק עם חברת פייזר, ישראל תחלוק עם האנושות כולה, את הנתונים הסטטיסטיים שיעזרו לפתח אסטרטגיות להביס את נגיף הקורונה”.
מנכ”ל פייזר, אלברט בורלא תיאר (בראיון לחדשות NBC מה-27 בפברואר 2021) את מבצע החיסונים של החברה שלו בישראל כמעבדת המחקר של העולם, ואמר: “אני סבור שישראל היא המעבדה של העולם כולו כעת, משום שהם משתמשים רק בחיסון שלנו נכון לעכשיו, והם חיסנו חלק גדול מאוד מן האוכלוסייה, כדי שנוכל לחקור מדדים כלכליים ובריאותיים”.
ב-5 באוגוסט 2021 הודיע ראש הממשלה נפתלי בנט בשידור בפייסבוק ש”מדינת ישראל פה עושה מהלך שתורם בצורה דרמטית לידע העולמי… מצד אחד אנחנו צוברים את הידע, ומשתפים מיד את כל העולם במידע… בלעדינו העולם לא ידע בדיוק את רמת האפקטיביות, היעילות של חיסוני הבוסטר, לא ידע כמה זה משפיע על הדבקות, לא ידע כמה זה משפיע על תחלואה קשה. אני חושב שבמובן הזה אנחנו עושים שירות אדיר למדינות העולם, ומדינות העולם שמחות מאוד שאנחנו לוקחים את האחריות וההובלה בעניין הזה”.
הציטוטים האלה מעידים שחברות הפארמה הגדולות, וכן ממשלת ישראל ומשרד הבריאות רואים במבצעי החיסון האלה הזדמנות לבחון תרופות שעדיין מוגדרות כניסיוניות. אומה שלמה מחוסנת בחיסון שטרם קיבל את אישור ה-FDA. הציבור הרפואי בישראל מחליק במדרון חלקלק, ומוצא את עצמו במרחק ניכר מהבסיס המקורי של הצהרת הלסינקי, קוד נירנברג וסעיף 564 של ה-FDA.
חוסר השקיפות בנושאים האלה גרם לישראלים מסוימים לאבד את אמונם במשרד הבריאות ובראש הממשלה בנט. יש לכך השלכה חשובה: נכון לרגע זה יש למעלה ממיליון ישראלים בוגרים שלא חוסנו, וכחצי מליון שלא קיבלו את המנה השנייה של פייזר, בסך הכול יותר ממיליון וחצי ישראלים בוגרים. בבחירות האחרונות הצביעו 4,410,052 איש מתוך מאגר מצביעים של 6,578,084. מספרים אלה מבהירים שכ-33-20% מבין בעלי זכות הבחירה בישראל אינם משוכנעים שעליהם לקבל את החיסון. האחוזים אלה פירושם 30-20 מושבים בכנסת, בהנחה שכל אותם אנשים היו מצביעים לאותה מפלגה.
אילו התחילה ממשלת ישראל לחלק גלידה חינם ברחבי הארץ, או אילו חילק משרד הבריאות שוקולד בחינם לכל האוכלוסייה המבוגרת בישראל, אפשר להניח ששיעורי התגובה החיובית לפינוקים מעין אלה היו גבוהים בהרבה משיעור המתחסנים בציבור הישראלי. אולי כדאי שממשלת ישראל ומנהיגיה יתמודדו בכובד ראש עם השאלה מדוע רבים מקרב אזרחיה אינם עומדים בתור לקבלת החיסון.
כל מי שאוהב את עם ישראל ודואג לרווחתו הרפואית ולשלומו (ראו תהילים קכ”ב 6) – מן הראוי שיבחן את העובדות האלה בכובד ראש ותוך כדי תפילה.
חוט הפיל’ – אתיקה רפואית בשעת משבר
אומרים שחובתו הראשונית של כל רופא היא (“פרימום נון נוקרה” – ראשית, לא להזיק). החובה “לא להזיק” (אי-פגיעה באחר) נועדה לשמש אות אזהרה לאנשי רפואה, כדי שלא ייתנו טיפול רפואי כלשהו שלדעתם עלול להועיל לחולה, בלי לוודא קודם לכן שאותו טיפול עלול בעצם להזיק. ויש גם הביטוי שאומר: “הניתוח הצליח, אבל החולה מת”.
בנקודה זו עולה השאלה של אתיקה רפואית. אם שיעור תופעות הלוואי המזיקות שקשורות לחיסון הוא נמוך, ואם מספר מקרי המוות (אם מוציאים קשישים מהמשוואה) בקרב מי שנדבקו בווירוס גם הוא נמוך, איך אמור הרופא לאזן בין שתי הסתירות האלה? וכאילו לא די בכך, מה קורה כשחברות הפארמה או משרד הבריאות מעוותים את העובדות, מסתירים מידע אודות נזק אפשרי של החיסון, גם כשהסיכויים לכך הם מאוד נמוכים? מדובר בשאלה אתית קשה, אבל יש לשאול אותה, ואת התשובות האפשריות יש לבחון אל מול החובה “ראשית, לא להזיק”.
שאלות אתיות בנוגע לתעשיית התרופות
תעשיית התרופות היא אחת המובילות בעולם. בשנת 2014 עלה הרווח שלהן על טריליון דולר. חברות התרופות המובילות (‘ביג פארמה‘) נמנות עם התורמים העיקריים של מנהל המזון והתרופות האמריקני , והן תורמות כשני שליש של התקציב השנתי של ה-FDA. בין 1998 ל-2016 הוציאו חברות התרופות קרוב ל-3.5 מיליארד דולר על עבודת שתדלנות – יותר מכל תעשייה אחרת. חברות אלה משקיעות $19 על פרסום ושיווק כנגד כל דולר שהן משקיעות במחקר. ההיסטוריה שלהן עתירת סיפורי הונאה, שוחד, תביעות נזיקין ושערוריות למיניהן. חלקן שילמו מיליארדי דולרים על קנסות, הסדרים משפטיים ופסקי דין. לפי נתוני חוק התביעות הכוזבות (False Claims Act), הן נמצאות בראש רשימת האשמים בהונאת הממשל הפדרלי האמריקני (על טענת קבוצת מעקב להגנת ציבור האזרחים). מתוך כלל אזרחי ארה”ב, רק ל-28% יש דיעה חיובית על חברות התרופות הגדולות, וברשימת התעשייה השנואה ביותר על הציבור האמריקני נמצאות לפניה רק תעשיית הטבק והנפט התעשייתי.
דיווחים עדכניים מעידים על ניגוד עניינים משמעותי בין תעשיית התרופות לארגוני רפואה ציבוריים. שתי דוגמאות מתוך מאות הן התרופה לילדים (תרופה נגד צרבת) של חברת ג’ונסון וג’ונסון, שגרמה למוות בשלב הניסיוני של הפקתה. הסיפור הושתק והוגדר כ”סוד מסחרי” שהס מלהזכירו. טענות חמורות דומות הושמעו נגד התרופה (רופקוקסיב – תרופה ללא סטרואידים נגד דלקות) של חברת מרק. אותן בעיות של ניגוד עניינים צצו ועלו גם בישראל ובאנגליה.
חוקרים ועורכים של כתבי עת ועיתונים מובילים ממשיכים להסב את תשומת לב הציבור לאופן שבו פועלות חברות התרופות הגדולות. התעשייה הזאת מממנת יותר מ-80% מהתיקים המשפטים בענייני תרופות, ומבהירה שבראש סולם העדיפויות שלה עומד שיווק ולא שיקולים רפואיים. סטטיסטיקנים ומומחים לחקר מגיפות ממציאים שיטות פרסום מתוחכמות, שכוללות גם את הגדרת קהל היעד בקרב קבוצות צרכנים והפעלת מניפולציה על התקשורת. שדולה מתמדת ועקבית וקשרים פוליטיים קושרים את ידיהם ורגליהם של גופי ויסות ציבוריים. הצורך לתגמל את בעלי המניות רומסים שיקולים בסיסיים של בריאות הציבור. הטקטיקה של תעשיית התרופות כוללת “פיזור ספקות בנוגע לשלום הציבור, מתן שוחד לחוקרים, הסתננות לצוותי מחקר אוניברסיטאיים, לוועדי מנהלים, לתקשורת ולמוסדות משפט וחקיקה”. צורת ההתנהלות הזו משפיעה גם על מערכת הבריאות בישראל.
דמוניזציה של אלה שאינם מוכנים ללכת בתלם
בישראל חלה עלייה חדה במתקפות מצד ראש הממשלה בנט, ראשי משרד הבריאות והתקשורת הישראלית כנגד למעלה ממיליון ישראלים שבחרו לא להתחסן. יש להוסיף עליהם גם בערך חצי מיליון ישראלים שבחרו שלא לקבל את מנת החיסון השנייה של פייזר (וכל מספרים אלה לפני חנוכת ה’בוסטר’ השלישי). בסך הכול מדובר בכמיליון וחצי עד שלושה מיליון בוגרים ישראלים ‘לא מחוסנים’, או ‘מחוסנים חלקית’, שנכון לעכשיו סופגים השמצות מצד ראש הממשלה ורשויות הבריאות.
ב-22 ביולי 2021 הופיע ראש הממשלה בנט בתקשורת והאשים את הלא מחוסנים בכך שאינם ממלאים את חובתם (תוך שימוש במשלב דיבור צבאי):
אני מכבד דיעות שונות, אבל יש רגע ויש מקום שבו הדיון הזה צריך לעצור – והוא עצם החיים של כולנו. המדע הוא חד וברור: החיסונים עובדים. הם יעילים ובטוחים, לצעירים באופן כמעט מוחלט, למבוגרים הם יעילים אבל לא מספקים. מעל מיליארד אנשים בעולם כבר התחסנו. אזרחים יקרים, סרבני (הערה: בנט יוצר פה אסוציאציה עם סרבני גיוס ופקודה בצבא) החיסונים מסכנים את בריאותם, את סביבתם, ואת החופש של כל אזרחי ישראל. הם מסכנים את החופש שלנו לעבוד, החופש של ילדינו ללמוד, החופש לחגוג שמחות עם המשפחה… סרבני החיסונים פוגעים בכולנו, כי אם כולם יתחסנו, כולם יוכלו לקיים את שגרת חייהם. אבל אם מיליון ישראלים ימשיכו לא להתחסן, זה יאלץ את שמונה המיליון האחרים להסתגר בבתיהם.
ההיגיון-לכאורה מאחורי הטיעונים של בנט הוא שישראלים מחוסנים אינם מוגנים מפני נגיף הקורונה, כי די בישראלי לא מחוסן אחד, כדי לאיים על בריאותם של ישראלים מחוסנים ועל חייהם.
ביום חמישי, ה-5 באוגוסט 2021, הכריז בנט: “כל אחד מכם צריך לצאת ולהתחסן כי אם לא אתם מסכנים את עצמכם, אתם מסכנים ממש את הסביבה, כאילו אתם מסתובבים עם מקלע ויורים על כולם נגיפי דלתא… זו פעולה אנוכית ובלתי אחראית”. בנט הוא יוצא סיירת מטכ”ל. יכול להיות שהוא פשוט רואה באוכלוסייה האזרחית בישראל (אוכלוסייה שהוא אמור לשרת בתור עובד מדינה) חיילים סוררים שיש לביישם ולכפות עליהם ציות בכוח. אבל ניסוח מילולי שמשווה אזרחים ישראלים למי שעומדים עם מקלע ויורים על אזרחים חפים מפשע ברחובות – זה כבר מעל ומעבר, ויש לראות בנאום הזה הסתה.
ביום שלישי, ה-3 באוגוסט 2021, אמרה הפרופסור גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא: “לא מקובל עליי שמיליון ו-100,000 אנשים בישראל לא מחוסנים. זו נקודה שחייבים לפתור אותה”. נראה שאת רהב לא מעניין מה לדעתם של אותם מיליון ו-100,000 ישראלים היא התנהלות רפואית ואתית ראויה. הגישה האגבית שלה לזכויות וערכים דמוקרטיים, כמו גם לצורך החוקי בהסכמה מוּדעת, מעידים על הנחות מוצא מדאיגות.
בערב שבת, ה-6 באוגוסט 2021, הוקרנה ב”אולפן שישי” של ערוץ 12 כתבה דוקומנטרית-לכאורה, שבוחנת את עמדתם של ישראלים שמסתייגים מהיבטים שונים של מסעות השכנוע להתחסן, בין שמדובר בהסתרה והתעלמות מקיומן של תופעות לוואי חמורות; הפעלת לחץ חברתי וכלכלי על הלא-מחוסנים; חיסון בני נוער שטרם מלאו להם 18 שנה (הליך שעד אז לא קיבל את אישור ארגון הבריאות העולמי, במיוחד משום ששיעור התמותה מהניגף בקרב נוער וילדים הוא אפסי); או בלחץ החברתי הכבד על מנת החיסון השלישית (שארגון הבריאות העולמי לא ממליץ עליה). את הכתבה ליווה רקע גרפי של פצצת ברזל עגולה עם פתיל בוער, והכיתוב “פצצה מתקתקת” (רמז לסכנה הברורה [כביכול] שמהווים הלא-מחוסנים עבור הישראלים ה”שפויים והבריאים”).
הכתבה לא היתה שונה מאלה שבדרך כלל מוקרנות במהדורה – פרסום שלילי, ארסי, פוגעני, לא מדויק וגדוש בהתקפות אישיות, שרובן הופנו כלפי אנשי רפואה ישראלים בעלי שם (ביניהם נשיא אוניברסיטת בן גוריון לשעבר; מייסד המחקלה האונקו-גנטית בבית החולים שיבא, ואחרים). בדקתי לעומק את דעתם של רבים מהרופאים האלה, ומצאתי שהטיעונים שלהם הגיוניים, מלאי חמלה וראויים להילקח בחשבון. הכתבה הדוקומנטרית [כביכול] הזו לא מגיעה לקרסוליהן של אמות המידה האתיות שמצאתי באופיים ובהתנהלותם של אותם רופאים.
שוב ושוב משתמשים מנהיגים פוליטיים בכירים במונחים מסכנים (“אנשים שמאמינים בתיאוריות קונספירציה”, “מתנגדי חיסונים”, “קיצוניים”, “סרבנים”, “כאלה שמהססים להתחסן”, “פצצות מתקתקות”). מונחים כאלה נועדו להעניש ולהרחיק מהזירה הציבורית את אותם ישראלים שחוששים לקבל את החיסון, גם אם מדובר ברופאים בעלי שם, בכאלה שזכו בפרסים יוקרתיים, וששוחים נגד הזרם התקין פוליטית שמייצר חזית אחת עם תעשיית התרופות.
יחד עם זאת נראה שרוב החולים המאושפזים בכמה מחלקות בישראל הקורונה הם דווקא מחוסנים. דיווחים דומים מגיעים גם מארצות אחרות. לפי “אולפן שישי”, כ-20% מכלל המחוסנים בישראל (כמיליון איש) למעשה מפיצים את הווירוס ומדביקים ישראלים אחרים, גם אם זה בקצב מואט. לפי אותה תוכנית, 10% מכלל הלא-מחוסנים (כ-100,000) מפיצים את הווירוס. אם כך, מדויק יותר לומר שהמחוסנים בישראל שגם מדבקים מהווים מקור גדול יותר לדאגה בעניין ההדבקה בהשוואה לאלה שאינם מחוסנים.
במינוחים של הספר “1984”, נראה שיש “אח גדול” ישראלי שפוחד מ”חושביפשע”, שמספרם מגיע אולי ל-25% מאוכלוסיית הבוגרים בישראל. הדינמיקה הזו, על ההשלכות המעשיות שלה, אמורה לעורר תפילה רצינית בקרב אלה שאוהבים את ישראל ודואגים לבריאות החברה.
‘זנב הפיל’ – חרויות הפרט ובסיס דמוקרטי מערבי
בעניין הזה יש שתי נקודות שאדון בהן בקצרה:
דרכון החיסון
התו הירוק הוא קוד דיגיטלי, ברקוד שכולל את מספר תעודת הזהות, מידע מסוים על בעליו ומספר החיסונים שהוא קיבל. הדרכון הירוק יצא לדרך בפברואר 2021. בהתחלה הוא היה תקף ל-4 חודשים, וב-8 באוגוסט 2021 חודש תוקפו. יש צורך להציגו כדי להיכנס לקולנוע, קונצרטים, תחרויות ספורט, מלונות, מסעדות, בתי קפה ופאבים, מועדוני כושר, כנסים והתאגדות דתית מעל ל-50 איש. בשלב זה (תוקפו משתנה בין רגע) קניונים וחנויות מזון עדיין פתוחים לכול.
השימוש בתו הירוק הוא מאוד בעייתי אבל בגלל הפחד מפני המגיפה, ישראלים רבים מעלימים עיין מקיומו. מרטין נימולר, רועה קהילה ותיאולוג גרמני, כתב שיר מפורסם שפותח במילים: “תחילה הם באו ולקחו את הסוציאליסטים, ולא השמעתי את קולי, כי לא הייתי סוציאליסט”. הוא בעצם ביקש להבהיר שכאשר חברה מתחילה לשלול את זכויות אזרחיה, להפוך אותך לאויבים ושדים ולהכניס אותם לגטאות, פירוש הדבר שצרות בפתח.
מעבר לבעייתיות של גניבת זהות אפשרית (הרי מאגר המידע הזה יהיה פרס להאקרים), הצורה הזו של סימון זהות, במיוחד כשמוסיפים לתו הירוק איכּוּן של מכשירי הטלפון הסלולריים (מערכת שהשב”כ השתמש בה כדי לעקוב אחרי חולי קורונה), דומה למה שרואים בסין הקומוניסטית. שם עוקבים אחרי כל אזרח באמצעות השימוש שלהם בטלפון הנייד, ובעזרת טכנולוגיית G5 לזיהוי תווי פנים. הממשל נותנת לכל אזרח דירוג אשראי חברתי בהסתמך על מידת הציות שלו לחוקים, המוצרים שהוא קונה ואפשרויות הבידור שהוא בחור בהן. על בחירות לא הולמות (בין שמדובר במישור הפוליטי, התרבותי או החברתי) האזרחים נענשים באמצעות שלילה או הפחתה הדרגתית (או פתאומית) של זכויות חברתיות. האיסורים האלה כוללים איסור על טיסה, איסור מעבר למקום מגורים אחר, איסור על לימודים באוניברסיטה טובה יותר, ועוד. המצב בישראל לא גרוע כמו בסין, למרות שאיסורי כניסה ללא-מחוסנים (למי שאין תו ירוק) מוזכרים השכם והערב בטלוויזיה, באינטרנט, ברדיו ובעיתונות.
על כמה חברים אישיים ומכרים הופעל לחץ עצום כדי שיקבלו את החיסון ואת התו הירוק. אנשים שעבדו שנים רבות במקומות מסוימים, איבדו את מקור פרנסתם בשל הסירוב להתחסן. יש מוזיקאים שאינם יכולים להופיע עוד בפני קהל. חיילים קיבלו איומים לקראת הדחה מהיחידה שלהם. אנשים רבים נכנעו לכפייה, למרות שבעצם לא רצו להתחסן. והמכבש הזה ממשיך לפעול בעודי כותב את הדברים האלה.
לכמה ממכרַי (ביניהם יש גם יהודים משיחיים המאמינים בישוע) אין שום בעיה עם הכפייה הזו. הם באמת ובתמים מאמינים ש”הכול כשר” בתקופת מגיפה. דיטריך בונהופר, רועה קהילה גרמני שהתנגד למשטר הנאצי, נאבק בזמנו עם הדרך שבהתנועה דתית-נציסטית נוצרים גרמנים (‘Deutsche Christen’), האמינו בשמחה בהתחלה להבטחותיו של היטלר ללחם ועבודה, חוק וסדר וצמיחתה של מדינת משטרה. רק כשמאוחר יותר נחשפו פניה השטניים והפשיסטיים של המפלגה הנאצית, הבינו אותם גרמנים נאמנים שהדברים הרחיקו לכת. בישראל לא הגענו עדיין לשלב הזה. אנא, אלוהים, אל תניח לדברים להרחיק לכת עד כדי כך! אבל הכתובת על הקיר מטלטלת, ונראה שיש צורך בכמה מבני הנביאים, כמה “דניאלים”, כדי לעזור לבני עמנו להבין את האזהרה השמימית.
המחיר החברתי
עטיית מסיכות יום יומית במשך שנה וחצי גובה מחיר חברתי. מתי חשבו בני אדם שעטיית מסיכות היא התנהגות נורמלית וראויה לשבח? אפילו בקרנבל בוונציה המשתתפים עוטים מסכות במשך שבוע, לא יותר. ד”ר פאוצ’י הנכבד התחבט חודשים ארוכים לכאן ולכאן אם יש לעטיית מסיכות ערך מניעתי או לא. דבר אחד ברור: המחיר החברתי של עטיית המסיכות, שמירת מרחק מבני משפחה, הימנעות ממגע בין חברים ומכרים, מרחק מאנשים אחרים, הישארות בבית והתרחקות מקרובים במהלך החגים, הימנעות מתפילה בבית הכנסת או בקהילה – לכל הדברים האלה יש מחיר חברתי אמיתי, שעלול להוביל לעלייה בדיכאון ובנטיות אובדניות.
לאחרונה פגשתי בחור שאני מכיר מאז שנות ה-20 המוקדמות שלו. הוא מחוסן. גם אני. כשהושטתי לו יד, הוא קפץ אחורה בבהלה, כאילו שקיבל מכת חשמל. הופתעתי. הזכרתי לו ששנינו מחוסנים. זה לא אמור למגר את הסכנה בהידבקות או את העברת הווירוס? אבל דבר ממה שאמרתי לא שכנע אותו.
הסרט “אויב המדינה” בכיכובם של וויל סמית’ וג’ין הקמן משנת 1998 מזהיר מפני הפרת זכויות אדם הדרגתית ביוזמת המדינה ומפני ההשפעה השוחקת, שעלולה להביא להקמתה של מדינת משטרה. הפיכתם של הלא-מחוסנים למטרה בידי התקשורת והחברה מקצינה את הדיעות, תודות לכוחות פוליטיים שבוחשים בקלחת ומעוררים שנאה ורצון להעניש את אלה שאינם הולכים בתלם. שירו הנודע של סטיבן סטילס (אם זה שווה משהו) מספק תובנה חשובה: “הפרנויה מכה שורשים עמוקים. לתוך חייך היא תזדחל בלי משים. היא פורצת כשאתה תמיד מפוחד. אם תסטה מדרך הישר, השליט יבוא וייקח אותך מכאן. כדאי שנפסיק. היי, מה זה הקול הזה? תראו, מה קורה כאן סביבנו!”
כל הדברים האלה שקורים סביבנו משמשים בידי אלוהים כדי לחשוף את מה שנמצא במעמקי הלב. עד כמה אנחנו מחויבים לערכים דמוקרטיים ולהגנה על זכויות הפרט? ומה יקרה, אם בבוא היום נצטרך להכריז, כמו שעשו שמעון כיפא ויוחנן: “אם ראוי בעיני אלוהים להקשיב לכם ולא לאלוהים, שִפטו בעצמכם” (מעשי השליחים ד’ 19).
מתי כנס שנערך לפני המגיפה נחשב לכנס נבואי?
אולי זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל המציאות לפעמים עולה על כל דמיון, כמו שאמר מארק טוויין. ב-18 באוקטובר 2019 נערך בניו יורק תרגיל בחסות מרכז ג’ון הופקינס לביטחון בריאותי, הפורום הכלכלי העולמי וקרן ביל ומלינדה גייטס, תרגיל היערכות מפני מגיפה כלל עולמית. התרגיל נקרא Event 201 (אירוע 201), והוא נועד להדגים איך שלושת ארגוני העל האלה מתייחסים לתרחיש אפשרי של מגיפה חובקת עולם, ואיך בעלי הון יכולים להפיק מכך תועלת עבור עצמם ועבור העולם כולו.
סרטון בן 12 דקות מאותו כנס באוקטובר 2019 זמין לצפייה באינטרנט, והוא פשוט מעורר תדהמה. הסרטון מבהיר חד משמעית שמדובר בפרודיה דוקומנטרית מבוימת, מעין סרטון מה שעלול לקרות. הסרטון עוסק בתרחיש אפשרי שמנהיגי כל העולם ניצבים בפניו – מגיפה כלל עולמית דוגמת הקורונה. להזכירכם, רק בסוף ינואר ותחילת פברואר 2020 התגלו המקרים הראשונים של קורונה במערב. אבל נדמה שהסרטון (שפורסם כשלושה חודשים לפני פרוץ המגיפה) חזה בצורה מפורטת רבים מהתרחישים שחווינו בשנה וחצי האחרונות. ההקבלה בין הסרטון למציאות שאנחנו חיים בה היום היא מצמררת. איזו משמעות יש לזה? מן הראוי שנחשוב ונתפלל על כך. בשלב זה אציג את מה שאני מכנה “תסריט גייטס-שוואב למגיפה הממשמשת ובאה“, המבוסס על ציטוטים ישירים מהסרטון.
“מגיפה חמורה” עומדת בפתח. המימדים שלה יהיו “חובקי עולם והיא תשפיע על בני אדם בכל מקום”. מספר המתים עלול להגיע לכ-“65 מיליון בשנה וחצי הראשונות של המגיפה”. הווירוס יהיה “מחלה נשימתית עם תסמינים קלים, בדומה לאלה של שפעת, ועד דלקת ריאות חריפה… שתוביל לאשפוז במחלקת טיפול נמרץ. רבים ימותו… ועד חירום לטיפול במגיפה יתכנס כדי לדון בתגובה הראויה למגיפה”.
“הכניסה והיציאה ממדינות מסוימות נאסרת… קיים סיכון להחמרת המחלה כתוצאה ממעבר מתמשך של אנשים ברחבי העולם… אנחנו חייבים להבהיר מה נחשב לנסיעות חיוניות ובלתי חיוניות”.
“המגיפה גורמת למשבר כלכלי עולמי… כלכלת העולם צונחת במהירות. התמ”ג ירד ב-11%. שווקי המניות ברחבי העולם צנחו ב-40-20%, והם נעים במעגל צניחה תלול של פחד… הבעיות הכלכליות שמגיפה כזו גורמת להן ימשכו שנים, אולי אפילו עשור… תוכנית להבראת הכלכלה העולמית (דוגמת תכנית מרשל) תיכנס לפעולה כדי לחולל שינוי מהיר”.
“הבעיות האלה יכולות להיפתר רק אם עסקים וממשלות ברחבי העולם ישתפו פעולה… ועד שמורכב ממנהיגים מנוסים מעולם העסקים, בריאות הציבור והממשל… חייבים לכנס ביחד את התעשיות האלה… והנהגה יעילה… הנהגת הציבור חייבת לתמוך במאמצים האלה (שימו לב שבתרחיש הזה, בעלי ההון הם אלה שמחוקקים את החוקים ושולטים בחברה; אין כמעט אזכור לתפקיד חיובי ולפעולות מנע מצד ממשלות שנבחרות באופן דמוקרטי). יידרש ידע שיש רק למגזר הפרטי… וחייבים לאסוף אותו במהירות… ממשלות צריכות להיות מוכנות לעשות דברים שאינם תואמים את ההשקפה ההיסטורית שלהן. אנחנו נמצאים במצב דמוי מלחמה”.
“מדינות שונות מטפלות בצורה שונה בכמות המידע המתעה ובחוסר המידע שמציף את הרשת. במקומות מסוימים הוכרז על סגירה מוגבלת של האינטרנט כדי למגר את הבהלה שגואה בציבור… אנחנו נמצאים במצב שמחייב את המדיה החברתית לצעוד קדימה… היא חייבת, למעשה, לקחת חלק בהפצת מידע מדויק, ולשתף פעולה עם הקהילה המדעית והרפואית כדי להדוף, אולי אפילו ממש להציף, את האתרים במידע מדויק”.
“ממשלות צריכות להגביר את האכיפה במקרים של הפצת חדשות שקריות… חייבת להיות לנו אסטרטגיה מוגדרת של מסירת מידע לתקשורת והכשרת מקורות מידע מהימנים, כדי שהמידע יופץ במהרה”.
“ההשלכות החברתיות – אובדן אמון בממשלה, חוסר אמון בתקשורת, ושבירת הלכידוּת החברתית – עלולות להימשך תקופה ארוכה, אולי יותר מעשור”.
ה”נבואה” השחורה הזו על מגיפה מספקת חומר רב למחשבה. החזון של גייטס-שוואב על האופן שבו עסקים גדולים יכולים להציל מדינות דמוקרטיות מעצמן (תוך כדי רמיסת כל מי שאינו מסכים עם עמדתם ובאמצעות השליטה שלהם באינטרנט) נשמע כמו שילוב של סטאלין, היטלר, ו-1984. למרות שהאתר של אירוע 201 הוסיף בינתיים הערה המבהירה שהסרטון לא נועד לשמש כנבואה, הוא עדיין חושף איך כמה אנשים רבי עוצמה מחכים בשקט בצד, כשהם מוכנים ומזומנים ליצור הזדמנויות ולנצל אותן. נדמה שהחזון שלהם נסוב סביב הון ושלטון, שליטה וצנזורה.
לסיכום קטע זה
כדאי לחשוב על הנקודות האסטרטגיות שפירט ד”ר פיטר דסזק ב-פורום שהתקיים במרכז למידע ביוטכנולוגי ב-12 בפברואר 2016. ה-אן סי בי איי הוא חלק מהספרייה הלאומית האמריקנית לענייני בריאות ורפואה, חלק מהמוסדות הלאומיים לבריאות באמריקה. זהו מוסד שזכה לאישור ומימון ממשלת ארה”ב. דסזק הבהיר “שכל עוד משבר הכרוך במחלה מידבקת אינו אמיתי, עכשווי וברמה של שעת חרום, בדרך כלל פשוט מתעלמים ממנו. כדי למצוא מימון מעבר למשבר הנתון, יש להרחיב את ההבנה הציבורית ואת ההכרה הציבורית בצורך… בין שמדובר בחיסון נגד שפעת או נגד וירוס הקורונה. התקשורת היא אמצעי מרכזי להשגת המטרה הזו, שכן הכלכלה תלך אחרי המסר שיועבר באמצעי התקשורת. אנחנו חייבים להשתמש בתקשורת בדרך שתעזור לנו לחשוף את הנקודה העיקרית. משקיעים יגיבו רק אם הם יראו אפשרות לרווח.”
מאוחר יותר הודח דסזק מתפקידו (בעצם, פוטר) בוועדה של האו”ם לחקר מוצאה של מגיפת הקורונה. הוא הודח משום שארגן בעבר את פרסומו של מכתב, בחתימת מדענים ידועי שם, בביטאון הרפואי The Lancet’ ‘ שהוקיע את התיאוריה הגורסת שמוצא הנגיף במעבדה בסין. דסזק הכריז שם ש”אנחנו עומדים יחדיו ומגנים את תיאוריות הקונספירציה שמוצאו של נגיף הקורונה אינו טבעי… תיאוריות קונספירציה תורמות רק לפחד, הפצת שמועות, דיעות קדומות ותו לא, ויש בהן כדי לסכן את שיתוף הפעולה הגלובלי שלנו במלחמה בווירוס הזה”. עיתונאים חוקרים גילו שלדסזק היו אז קשרים מקצועיים הדוקים עם המכון הווירולוגי בווהאן, ושהיועץ הראשי לענייני בריאות לממשל האמריקני, הד”ר אנתוני פאוצ’י והמוסד שהוא עומד בראשו, ה-אן איי א איי די, נתן מענקים לתמוך בעבודה שנעשתה בווהאן.
שמחה בשעת ניסיון
אנחנו מקווים ומתפללים שחלק (אם לא כל) מהמידע שמובא במאמר זה יעזור לקוראים להבין, יעורר אותם לתפילה ויפיח בהם תקווה בימים המאתגרים והמסעירים שאנחנו חיים בהם. אנחנו שואבים אומץ ממה שהכתובים אומרים על שמחה בשעת ניסיון.
“עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון” (משלי ל”א 25).
“כאשר יתחילו לקרות הדברים האלה, התעודדו והרימו ראשיכם, כי קרבה גאולתכם” (לוקס כ”א 28).
איך עלינו להתפלל?
שאלוהים יעניק חוכמה והבחנה לחשוף את כל תכך ומזימה לא כשר.
שהלבבות של מנהיגי המדינה יתרככו ושיזכו להתגלות משמים בנוגע למה שיש בליבו של הקדוש ברוך הוא.
לחוכמה אסטרטגית ופוליטית עבור מנהיגי ישראל בכל התחומים.
עבור כל תושבי ישראל: חוכמה מלמעלה, יכולת הבחנה, אומץ ואסטרטגיה.
בתקווה שנראה בקרוב את גאולת ציון,
אבנר בוסקי